כמה נושאים מיוחדים בזכויות יוצרים

גולשים באתר ולקוחות מוזמנים לפנות אלי ולהציע נושאים למאמרים קצרים שיפורסמו באתר.

השראה או העתקה? 

חוק זכות יוצרים מגן על יצירות אך לא על רעיונות. אם יש לך רעיון טוב לסדרה או לסרט, לסטארט אפ, למוצר חדש או לפתרון לבעיה קיימת, כדאי לא לפרסמם עד שיתהוו לכדי פיתוח תכנית או מוצר, או יצירה כתובה, הכל לפי ההקשר. 

מצד שני, אם הושפעת מסדרה בה צפית, אל תפר את הזכויות בסדרה שהעניקה לך השראה. לדוגמא, אפשר לכתוב סדרה חדשה על ששה אנשים שחיים בניו יורק, כבאי בשם ג'ק, קונדיטורית בשם מישל, אשת עסקים בשם גלוריה, מרצה באוניברסיטה בשם טד, מייקל השחקן ואמילי אשת האופנה הגרים בדירות שונות בעיר ועל היחסים ביניהם לאורך השנים, אבל אם יהיו לכם שש דמויות עיקריות בסדרה ולחלק מהם יקראו רייצ'ל רוס פיבי מוניקה ג'ואי  או צ'נדלר, או אם למשל תשתמשו בתמות מפורסמות מהסדרה "חברים" – למשל We Were on a Break!!  - אתם עלולים להיות חשופים לתביעה משפטית על הפרת זכויות יוצרים.

האם אתם מפרים זכויות או רק מקבלים השראה? גם בנושא זה כדאי להתייעץ עם מיכל. בשנים האחרונות היא לומדת לקראת תואר שני בקולנוע באוניברסיטת תל אביב ומעמיקה את ידיעותיה גם בשדה יצירה זה.

המקרה המיוחד של זכויות יוצרים בסיפורים אישיים בסרטים וסדרות.

כתיבה על סיפור אישי או אירוע היסטורי: האפשרויות והסכנות

האם מותר לנו לכתוב על אירוע היסטורי או אדם אחר? באופן כללי אירועים היסטוריים הם כר פורה ליצירות, ראו למשל יצירות שנכתבו במסגרת ההיסטורית של מלחמת העולם השנייה, בין אם מדובר על ניסיון להביא את האירועים כפי שקרו (למשל בסרט דנקרק של כריסטופר נולן מ 2017) או תוך שינוי הפרטים ההיסטוריים (כמו בסרט ממזרים חסרי כבוד של קוונטין טרנטינו מ 2009). גם הסרט טיטניק של ג'יימס קמרון מ 1997 שייך לקטגוריה זו – מדובר באירוע היסטורי מפורסם שעל הרקע שלו נרקם סיפור אהבה בדיוני. הסרט, כידוע, הצליח מאד, ונטען שחלק מהצלחתו נעוצה באובססיה האנושית לגבי סיפורה של הספינה טיטניק.

ישנם סיפורים אישיים של אנשים מפורסמים שהיו בעצמם נושאים לסרט. בקטגוריה זו אפשר למצוא את סיפור חייו של נשיא ארה"ב ג'ון פיצ'ג'רלד קנדי שנרצח ומותו פרנס יצירתו רבות ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, חייהם ומותם של כוכבים פופולאריים כמו ג'ים מוריסון, ג'ניס ג'ופלין, ארית'ה פרנקלין, איימי ווינהאוס, ג'ון לנון וג'ורג' הריסון.

להקות כמו קווין והביטלס היו נושאם של סרטים רבים, לעתים בשיתוף פעולה עם חבריהם שנותרו בחיים. אלטון ג'ון היה המפיק של סרט שעסק בחייו.

אנשים מפורסמים מאד נעשים חלק מחיינו ולעתים יש שיבחרו לעשות שימוש בסיפור חייהם כחלק מסיפור או מחזה. המפורסמים מאד לוקחים זאת בחשבון וכל עוד שמם אינו נפגע הם בדרך כלל לא יתבעו את היוצר, גם משום העובדה הפשוטה שיצירות אלה בדרך כלל מוסיפות לפרסומם.

ספרי, רינגו ואני (הוצאת פרדס) הוא כזה – עשיתי שימוש בפרטים מתוך חייו של רינגו סטאר ומסיפורם של חברי להקת הביטלס כחלק מסיפורה של הדמות הראשית, שנטוווה כסיפור דמיוני תוך שימוש בפרטים היסטוריים. הקפדתי לעשות שימוש אך ורק בפרטים שפורסמו אודות הביטלס באופן כללי וסטאר באופן ספציפי בהיקף נרחב במדיה העולמית (למשל ההופעה על הגג או שכרותו של רינגו בטקס הכנסתם של הביטלס אל ה Hall of Fame) גם מתוך אהבתי הכנה לביטלס ולסטאר אבל גם כדי לא להיחשף לתביעות לשון הרע. הבאתי את הספר לידיעתו של רינגו סטאר ואף שלחתי לו עותק מהספר ואני שמחה לספר כי לא נתבעתי.

ואכן, בכתיבה על אירועים שקרו במציאות, הסכנה בתביעה אינה, בדרך כלל, מכיוון זכויות היוצרים. לאנשים פרטיים יש זכות שפרטיהם לא ייחשפו ולכן אם מישהו כותב עליהם ספר הוא נזקק להסכמתם. כשעושים סרט על אדם פרטי, משלמים לו על הסכמתו לחלוק את סיפור חייו. זהו תשלום חד פעמי ואדם כזה לא יוכל למכור את סיפור חייו יותר מפעם אחת, אף שלעתים תסכים חברת ההפקות להעניק לו תשלום באחוזים מתוך הרווחים. טיפלתי גם בתיקים כאלה ואתם מוזמנים לפנות אלי גם בנושאים אלה.

הסכנות לכותבים על אירועים שקרו ועל אנשים שהיו ועודם היא בחשיפה לתביעות של הפרת פרטיות ולפי חוק למניעת לשון הרע. לדוגמא, בשנת 2010 יצא לאקרנים הסרט הרשת החברתית  The Social Network שביים דייוויד פינצ'ר. אהרון סורקין כתב את התסריט לסרט בהתבסס על הספר "מיליארדרים במקרה" מאת בן מזריץ' (2009). הסרט הציג את מייסד פייסבוק מארק צוקרברג כצעיר מאוד לא סימפטי, שדורך על חבריו ונוטש אותם כדי להצליח. בכרזת הסרט אף נאמר בפירוש "לא משיגים 500 מיליון חברים בלי לרכוש כמה אויבים". מארק צוקרברג לא אהב את התוצאה, בלשון המעטה, וזאת למרות שכדי להימנע מתביעה עתידית, המפיקים נתנו לצוקרברג ולנציגי חברת פייסבוק הזדמנות לקרוא את התסריט ולתת משוב, ובנוסף, ביססו חלקים גדולים מהסרט על מסמכים מבית המשפט, שהינם פומביים, ואינם מוגנים לפי חוק הגנת הפרטיות וגם אי אפשר לבסס עליהם תביעת לשון הרע. בסופו של דבר, צוקרברג החליט שלא לתבוע, למרות שכפי הנראה היה לו בסיס לתביעה וייתכן שגם היה זוכה בתביעה של לשון הרע, כי לטענתו הסרט פגע בשמו הטוב. במקום זאת הוא התבטא במקומות רבים, בין השאר בתכניתה של אופרה ווינפרי, כי "הסרט הוא פיקציה ברובו, החיים שלי אינם כה דרמטיים".